פסק-דין בתיק דמ"ש 2826-09

1. התובעת שבפנינו הגישה תביעה לחלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, דמי מחלה ודמי מתנה לחג.
2. בתחילה הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת 1 בלבד, כאשר בהמשך ביקשה לתקן את כתב תביעתה ולצרף את הנתבעים 2-5. זאת לטענתה, בשל חוסר יכולת לדעת מי הוא המעסיק בפועל. בית הדין אישר את בקשת התיקון כך שכתב ההגנה הוגש מטעם כל חמשת הנתבעים. 
3. לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, ההתקשרות של התובעת הייתה מול הנתבעת 2 ולכן יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-3-5. משהודתה הנתבעת 2 כי היא הייתה מעבידתה של התובעת בתקופה הרלוונטית ומשהתובעת לא הביעה כל התנגדות במהלך ניהול ההליך, הרי שהיא זנחה את תביעתה כנגד הנתבעים 1 ו-3-5 ולפיכך יש לדחות את התביעה כלפי הנתבעים למעט נתבעת 2 כאמור.

רקע עובדתי

4. התובעת החלה עבודתה בנתבעת 2 ביום 14.7.08 במעדנייה הבשרית. ביום 22.10.08 נפגעה התובעת בידה במהלך עבודתה במכונת לחיתוך נקניקים ופנתה לחדר המיון בבית חולים מאיר לקבלת טיפול רפואי. התובעת שוחררה מבית החולים עם המלצה ל-7 ימי מחלה. התובעת קיבלה אישור על ימי המחלה מקופת חולים לשמונה ימים שהוארכו אחר כך בשבוע נוסף. סה"כ שהתה התובעת בחופשת מחלה החל מיום 22.10.08 ועד 6.11.08.
5. עם תום חופשת המחלה, שבה התובעת לעבודתה. לטענתה, היא ביקשה לעבור לעבוד במחלקה אחרת, לנוכח חששה להיפצע שוב מהמכונה, בקשה שאושרה על ידי סגן המנהל והיא שובצה במעדנייה החלבית. לטענתה, ביום 13.11.08 לנוכח סירובה להיענות לבקשת האחראית עליה, הגב' ריואן, לשוב ולעבוד במעדניה הבשרית, החלה האחרונה להכותה בבטנה ובגבה ואף סטרה לה בפניה. ( ס' 8-10 לתצהיר העדות הראשי של התובעת). התובעת נחלצה מהמהלומות רק באמצעות עובד ניקיון אשר עבר במקום והפריד בין השתיים.  
6. בעקבות התקיפה פנתה התובעת למשטרה והזמינה ניידת, אשר הגיעה למקום. לאחר מכן, ארזה התובעת חפציה והלכה להתלונן במשטרה. (ר' עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 8-10). עובר למתן העדות במשטרה הלכה התובעת לרופא ולאחריו ביקרה בחדר המיון וקיבלה ימי מחלה. ימי המחלה הוארכו על ידי הרופא בקופת החולים עד ליום 6.12.08 (ר' נספחים ו-ז לתצהיר העדות הראשית של התובעת). לטענת התובעת, עם שובה לעבודתה ביום 6.12.08 היא קיבלה הודעה כי היא מפוטרת ועליה להשיב את המדים ( ס' 19 לתצהיר העדת הראשית).עוד טוענת כי בקשתה לקבל מכתב פיטורין נענתה בשלילה.
7. הנתבעת חולקת על גרסה זו של התובעת. לגרסתה, התובעת חדלה להתייצב, כל ניסיונות לאתרה עלו בתוהו והנתבעת אף לא קיבלה לידיה את אישורי המחלה של התובעת בזמן אמת.

הכרעה

8. נקדים אחרית לראשית ונקבע כי דין התביעה להידחות. להלן נפרט את הטעמים לכך.

            נסיבות סיום ההעסקה

9. לטענת התובעת, לאחר אירוע התקיפה אותו חוותה במסגרת הנתבעת, נאמר לה על ידי מנהל הנתבעת כי בפניה עומדות שתי אפשרויות, האחת להמשיך לעבוד במרחק של 500 מ' מהאחראית המכה, והשנייה ללכת להתלונן במשטרה, כאשר אם היא בוחרת באופצייה השנייה, היא תפוטר. ( עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 4-6)
10. עוד טוענת התובעת, כי ביום בו חזרה לעבודה לאחר תום ימי המחלה, היינו ביום 6.12.08, היא קיבלה הודעה מתמי (האחראית על הקופות) כי שרון (המנהל) ביקש ממנה להודיע לתובעת כי היא מפוטרת וכי עליה להשיב את המדים, כאשר היא קישרה בין הפיטורים לבין התלונה במשטרה. ( ס' 19 לתצהיר התובעת)
11. מר שרון ביטון, מנהל הסניף בו עבדה התובעת, אשר העיד בפנינו, הכחיש את טענת התובעת בהתייחס לאפשרויות שהעלה בפניה. לדבריו הוא אינו זוכר במדויק מה אמר, אך לא דיבר על הפרדה של 500 מ' אלא על כך שעליה לשבת ולהירגע ( עמ' 5 לפרוטוקול ש' 18-19). מעבר לכך, לטענתו "בהתנהלות שלנו בחברה אין מקום להגיד שלא להזמין משטרה, כי אם מדובר על אירוע של תקיפה אין מקום שלא לערב גורמים" ( עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 8-9).
12. עוד העיד מטעם הנתבעת מר נתנאל כלפה, אשר שימש כסגן מנהל הסניף בו עבדה התובעת במועד הרלוונטי, אשר העיד כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר ה-13.11.08. לדבריו, ניסיונותיו ליצור קשר עם התובעת לא צלחו והוא אף לא ראה את אישורי המחלה אשר התובעת שלחה לטענתה לסניף. כן העיד כי לא ראה אותה ביום 6.12.08 בסניף, מועד בו לטענתה נאמר לה כי היא מפוטרת. 
13. בנוסף העידה מטעם הנתבעת, הגב' תמי אלמו, אשר הייתה אחראית על קו הקופות בתקופה הרלוונטית ( עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 12). לדבריה, במקום שבו עבדה יש טלפונים ומכשיר פקס ומתקבלים הרבה טלפונים במהלך היום. העדה לא זכרה אם היא קיבלה את אישורי המחלה של התובעת אשר נשלחו בפקס ואם היא זו שנתנה לתובעת אישור על עצם קבלתם. לדבריה היו עוד עובדים במקום. ( עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 13-23). מעבר לכך, העדה אישרה את העובדה כי היו מקרים שהיא העבירה הודעות מטעם סגן המנהל לעובדים, אבל היא לא נדרשה אף פעם להעביר לעובד הודעה על כך כי עליו להחזיר את המדים, הודעה שכמוה כהודעת פיטורים. ( עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 25-26 ועמ' 13 לפרוטוקול, ש' 1-10). עוד העידה הגב' אלמו כי היא אינה עובדת עוד אצל הנתבעת.
14. עדותה של עדה זו עושה עלינו רושם אמין. גם אם שלחה התובעת את אישורי המחלה שלה לפקס הנתבעת, אשר נמצא בעמדה ראשית בה ישנה תחלופה רבה של עובדים, לא שוכנענו כי התובעת דאגה לוודא כי האישורים יועברו לידי הממונה עליה בזמן אמת. כך, משלא התייצבה לעבודתה וניסיונות השגתה בטלפון עלו בתוהו, הרי שמדובר בהתפטרות ולא בפיטורים. לפיכך, התביעה בגין רכיב הפיטורין שלא כדין וחלף הודעה מוקדמת נדחית.

זכאות התובעת להפרשי שכר

15. התובעת טוענת כי הנתבעת לא שילמה לה את כל השכר המגיע לה עבור החודשים אוקטובר ונובמבר 2008. לטענתה, היא נדרשה כשאר עובדי הנתבעת, להחתים נוכחות בעת כניסתה לעבודה וזאת באמצעות מכשיר הקורא טביעות אצבע. דא עקא, שלטענתה, האצבע שנפגעה בתאונת העבודה הראשונה, היא זו אשר אותה יש להעביר במכשיר, ומשכך בתקופת החלמתה מהתאונה לא שולם לה מלוא שכרה עקב חוסר יכולתה להעביר את אצבעה. התובעת אף צרפה חישוב שעות אשר התבסס על רישום שעות העבודה שערכה ביומנה.